"אפילו הקהל הסיני המאופק יצא מגדרו..."

בימים אלו חזרנו ממסעי הופעות מרגשים במוסקבה, שנגחאי ובייג'ין.
המסע היה מאורגן היטב ונהנינו מאוד. כדי להתמודד עם פערי השפות במוסקבה, השתמשנו בשחקן רוסי במקום בכתוביות, מה שהוביל לסיטואציות מאוד מצחיקות בחזרות, כשניסינו לעקוב אחרי הרוסית שלו, ובכלל הלימוד והחיבור ביננו לבינו היה משעשע ונחמד. המופעים היו מוצלחים, הקהל מילא את האולמות, והייתה חוויה עם אנרגיות מצוינות. התגובות למופעים היו מדהימות. בסיום אחד המופעים אמרה לי מנהלת הפסטיבל שזה לא קורה לה הרבה אבל היא מצאה את עצמה בוכה במהלך המופע... התרגשנו.
​את מוסקבה עצמה לא הספקנו כמעט לראות וחבל. יצאנו לסיור קצר בקרמלין ולא הרבה מעבר, כי היינו חייבים לחזור בהקדם לישראל כדי להתכונן לקראת המסע לסין.

בשנגחאי לקחנו חלק בפסטיבל האמנויות, אשר התפרס על כל העיר (שכוללת מעל 25 מיליון תושבים) באולמות ומופעי חוצות על במות ענק כמו שרק הסינים יודעים לבנות, חוויה פשוט מטורפת.... המפגשים עם הקהל היו מרתקים ומאוד לא שגרתיים. ברגע שנפתחת הכניסה לאולם, נוהרים לתוכו בריצה מאות צופים כדי לתפוס את המקומות הטובים שאינם מסומנים, בהתלהבות ולהט שמעולם לא ראיתי במקום אחר. בשנגחאי הופענו שלוש פעמים עם המופע 'על הקצה' באינטראקציה פורצת גבולות עם הקהל הסיני, שכללה מגע וריקודים משותפים. הקהל הסיני שמורגל לתרבות מאוד מאופקת ששומרת על מרחק נגיעה במרחב הציבורי (אפילו בין בני זוג) היה בשוק טוטאלי, וקיבל את החוויה של 'שבירת הדיסטנס' בפיות פעורים ובהפתעה גמורה. רובם צחקו והיו קצת נבוכים, ובעיקר לא הפסיקו לצלם את הרקדנים ולנסות לגעת בהם, כמו שאנו מורגלים בישראל במופעי ילדים, אבל מעולם לא נתקלנו מול קהל מבוגר. בשלב מסוים היינו על סף ביטול המופעים בגלל סופת הוריקן שהשתוללה בהונג קונג ואיימה להגיע לשנגחאי, אך לשמחתנו בסופו של דבר מזג האוויר התבהר והמופעים התקיימו כסדרם, מלבד מופע אחד שבוטל.

בבייג'ין השתתפנו בכינוס הבינלאומי של האקדמיות הגבוהות למחול מכל רחבי העולם - אוסטרליה, סין, קוריאה, בלגיה, הודו ומדינות רבות נוספות, באירוע שהתפרס על פני עשרה ימים ואירח משלחות מכל העולם לסדנאות משותפות באקדמיה בביג'ין ולהופעות של המשלחות האחת מול השנייה. אנו הוזמנו כלהקה מקצועית אורחת כדי להרים את הפרופיל של האירוע. הסיפור של כל הנסיעה לסין החל מתוך קשר שנרקם ביני לבין סגנית האקדמיה למחול של בייג'ינג - וויי ואנג, אשר ראתה אותי בסדנת אומן בפסטיבל ברומניה עם המופע צ'רלי מנדלבאום, התרשמה מאוד, והחליטה לבחור בנו כלהקה אורחת מובילה ובי כאחד המורים המובילים של הכנס. במשך שבוע העברתי יחד עם שאר המורים סדנאות אמן לסטודנטים מכל העולם במסגרת הפסטיבל והאקדמיה, שהיו מרתקות עבורי, בעיקר בהתבוננות בפערים התרבותיים בין הסטודנטים ממקומות שונים, ולחילופין בדמיון הרב שבין כולנו כבני אדם, ובעיקר בהקשר לשפת הריקוד שהיא כה אוניברסלית וחוצת תרבויות.

האקדמיה למחול בבייג'ין היא האקדמיה הבכירה בסין בתחום המחול, ששואבת לתוכה ב'שיטה הסובייטית' את הכישרונות הכי גדולים מכל רחבי סין, ואת הסטודנטים המצטיינים למחול. גודלה עצום, היא מכילה שלושה בניינים בני חמש קומות כל אחד, המאוכלסים במעל 3,000 סטודנטים במגוון תחומי המחול.
מצאתי את עצמי עובר בין אינספור מבני סטודיו מצוידים ומפוארים, וכולי מתמלא בקנאה.... ברמה הטכנית, הסטודנטים הסינים נמצאים ברמות הגבוהות ביותר, אך בהיבטים האחרים כמו יצירתיות או נגיעה למחול העכשווי, שבהם אנו חזקים יותר, הרגשתי שיש לנו הרבה מה לתרום להם, ולכן הסדנאות והמפגשים היו מוצלחים ופוריים עבור שני הצדדים. מעבר להצלחת המסע, השכלנו ליצור בו קשרים משמעותיים ואפשרויות לשיתופי פעולה עתידיים לקראת השנה הבאה, בה יתקיימו אירועים לציון 25 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לסין. ב- 2017 אנו מתכננים לגבש תכנית לחילופי סטודנטים ומרצים, וזכינו להתלהבות רבה וגורפת להוציא את התכנית לפועל, גם מצד האקדמיה הסינית וגם מצד שגרירות ישראל בסין. מעבר להשתתפות בכינוס הבינלאומי, הופענו בבייג'ין בערב משולב עם שני המופעים – 'ממורנדום' ו- 'על הקצה' שזכו להצלחה ולהתלהבות יוצאת מן הכלל בקרב הקהל הסיני שנחשב בדרך כלל למאוד מאופק ובקושי נוהג למחוא כפיים. הפעם זכינו לראות בפעם הראשונה קהל סיני שממש יוצא מגדרו. בבייג'ין זכינו לקבלת פנים מאוד חמה שכללה נציגות נכבדה מטעם השגרירות, כולל שגריר ישראל בסין מתן וילנאי ורעייתו, נספחת התרבות והאקדמיה – מיכל שוורץ ואישים רבים נוספים, שעודדו אותנו מאוד להמשיך ולפעול ביוזמות ובכיוונים נוספים גם בעתיד.  

לאחר המופעים התקיימה פרזנטציה במסגרת שבוע המחול בבייג'ין אותה הנחתה וואיי ואנג (סגנית האקדמיה למחול של בייג'ינג) שעסקה במחול סיני קלאסי. מעבר לעיסוקם במחול המערבי, הסינים מקפידים מאוד להתחבר למחול הסיני הקלאסי, כחלק מה'אני מאמין' שלהם ומחויבותם למורשת וההיסטוריה. הוקסמתי מאוד מהפרזנטציה שהייתה יפיפייה בעיניי, וגרמה לי לדחף גדול להפגיש את הז'אנר המופלא הזה שנקרא בלט סיני קלאסי עם המחול העכשווי, כדי לתת לו קיום בתוך קונטקסט חדש. במחול הסיני הקלאסי יש משהו מאוד מפתה, כהצגת אידיאל יופי בלתי מושג, מתוך עיסוק באסתטיקה ברמה מאוד גבוהה, הנשענת על מאות ואלפי שנים של ליטוש. כמובן שחסר בו הקו העכשווי, הנוקשה והגס יותר, כמחול שכאילו מחפש כל הזמן איזה כמיהה לשמיים... לאחר הפרזנטציה קיימתי עם וואיי ואנג שיחה מאוד ארוכה ופורייה, וכבר למחרת התחלנו לרקום יחד פרויקט משותף וייחודי שיחבר בין המחול הסיני למחול העכשווי, שנמצא בסין עדיין בחיתוליו.